|
פסיכולוגית מומחית |
||||||||||||||||||
 |
 |
||||||||||||||||||
|
טיפול במתבגרים
עידית (שם בדוי), בת 45, אמה של דפנה (שם בדוי) בת ה-16, פנתה אליי טלפונית וביקשה לקבוע פגישה. היא סיפרה לי שמדובר בטיפול לבתה, דפנה, והיא רוצה פגישת התייעצות מקדימה, בשל המורכבות של הנושא. בטלפון היא נשמעה נסערת ואמרה שיש צורך בפגישה דחופה. קבענו להיפגש עוד באותו הערב.
מיד כשהתיישבה על הכורסה היא פרצה בבכי. אמרה שהסיטואציה מאוד קשה לה והתנצלה על הבכי. לאחר שנרגעה מעט סיפרה שבתה שוחחה עימה באותו שבוע וסיפרה לה שלדעתה היא בדיכאון. היא אמרה שמזה מספר חודשים הבחינה שדפנה סובלת ממצבי רוח מתחלפים, באופן הדרגתי מפחיתה את היציאה מהבית ומנתקת קשרים עם חברות שהיו לה מאז הילדות. האב, בן 50, עובד "מצאת החמה עד צאת הנשמה" ועידית ציינה ש"הם בקושי רואים אותו, בשבת הוא מותש ומעדיף לישון עד מאוחר ואח"כ לקרוא עיתון ולראות כדורגל בטלוויזיה". עידית סיפרה שלדפנה אחות בת 24 שעזבה את הבית, כשנה לפני כן, לטובת מגורים עם חבר. דפנה מאוד קשורה אל אחותה. האח הצעיר, בן 10, מקדיש זמן רב לספורט תחרותי. עידית, אף היא, מקדישה זמן רב להסיע אותו לכל מקומות האימון והתחרויות. עידית תיארה את דפנה "כילדה טובה ומתחשבת שתמיד עזרה בבית". למחרת פגשתי את דפנה. היא נכנסה לחדר לבדה. לשאלתי מדוע באה היא ענתה שהיא יודעת שהיא זקוקה לעזרה. לאחר בירור הסתבר שדפנה מתפקדת היטב כתלמידה, הישגיה טובים. היא חברה בתנועת נוער, אך משתתפת רק בפגישה אחת בשבוע. במשך מספר שנים הייתה חברה במועצת התלמידים בבית הספר, אך באותה שנת לימוד החליטה לא לעסוק בפעילות זו. יש לה חברות, אך היא בוחרת לא להתראות עימן לעיתים קרובות. היא מבלה הרבה מול הטלוויזיה, אך אינה יכולה להתרכז בתוכנית, או לקרוא ספר להנאתה. כששאלתי את דפנה מה גורם לה הנאה בחיים היא חשבה זמן רב ולבסוף ענתה: "כשכולם מסביב מרוצים". כששאלתי מה לדעתה חושבים עליה הוריה ענתה: "הם אוהבים אותי ומעריכים אותי" והחברים? "חושבים שאני נחמדה, מעניינת, מקורית. אוהבים להיות איתי". "אז מה הבעיה?" שאלתי. "אני בכלל לא חושבת כמוהם. אני לא יודעת בכלל מי אני. נראה לי שדפנה היא בן אדם אחר בכל מצב נתון ודפנה האמיתית אף פעם לא יוצאת החוצה. אני לא מעיזה אפילו לחשוב מה באמת הייתי רוצה לעשות או להיות כי אולי זה לא יתאים לסובבים אותי, וזה מכניס אותי לדיכאון". דפנה העלתה בפגישה שאלות המעסיקות מתבגרים ואיתן הם אמורים להתמודד במהלך שנות ההתבגרות . שאלות אלו הן שאלת הזהות העצמית, כמו גם השאלה של עצמאות מול תלות. מתוך החיפוש צומחת הזהות ומתוך ההתנסות צומחת עצמאות הדרגתית. כל זה, בתנאי שהמתבגר מאפשר לעצמו להעיז והמשפחה מאפשרת לו להתנסות. במקרה של דפנה היה עלינו לברר במהלך הפגישות היכן היא עומדת, מהם רגשותיה האמיתיים, עד כמה היא יכולה להעיז ולפרוץ קדימה, גם במחיר של פגיעה אפשרית בקשר הטוב עם הוריה ואחיה ועד כמה המשפחה תאפשר לה להשתנות ולהגיע לתחושה של זהות עצמית, להתגבש ולראות את עצמה צועדת קדימה עם מי שהיא באמת. בגיל ההתבגרות ישנם אתגרים רבים שקשה להתמודד עם כולם בהצלחה. הגיל מזמן קשיים בתחום היחסים הבינאישיים עם ההורים, האחים והחברים, קשיים בלימודים, קשיים בקבלת סמכות, מצבי רוח מתחלפים, בלבול בזהות מינית ועוד כהנה וכהנה אתגרים. לעיתים המתבגרים משדרים אותות מצוקה לסביבתם הקרובה. הם עלולים לפנות לאלכוהול, סמים, עבריינות, להתכנס בתוך עצמם ולנתק מגע, להתפרץ בזעם ועוד. את פגישות הייעוץ למתבגרים יוזמים בדרך כלל ההורים, בשל תחושתם הם שיש צורך בעזרה ולעיתים לפי בקשת המתבגרים. במהלך הפגישות מתמקדים קודם כל במציאת מוקדי הבעיות ורק לאחר מכן מחפשים דרכים להתמודדות ולפתרונות, לעיתים תוך הסתייעות בהורים ועבודה עם ההורים עצמם ושאר בני המשפחה. אני יכולה להגיד שעבורי עבודה עם מתבגרים גורמת סיפוק רב מכיוון שבתקופה קצרה יחסית ניתן לחוש בשינוי משמעותי לטובה. עם חלק מהמתבגרים שמרתי על קשר רופף גם לאחר שסיימו את הטיפול ואף לאחר שסיימו את שירותם הצבאי ונהניתי לשמוע שתקופת הטיפול הייתה עבורם משמעותית כפי שהיא הייתה מספקת עבורי. |
||||||||||||||||||
